למה לא ניתן לדעת למה העולם קיים? למה אין תשובה לשאלה מהי משמעות החיים? מהי תכלית החיים? למה העולם נוצר? למה אלוהים ברא את העולם? מה הסיבה שהעולם קיים? מהי משמעות החיים? האם לחיים יש משמעות? למה דברים קורים? טוב דרכו להיטיב
למה אין תשובה לשאלה למה העולם קיים?
השאלה "למה העולם קיים?" היא שאלה שמעסיקה בני אדם מזה דורות, אך למרות הניסיון המתמיד למצוא לה מענה, היא איננה שאלה פשוטה כלל וכלל. אליעד כהן מסביר בצורה לוגית ומפורטת מדוע לשאלה זו, ולשאלות כמו "מה משמעות החיים?", או "מהי תכלית החיים?", אין תשובה אמיתית, לפחות לא במסגרת ההיגיון האנושי המקובל.
האם לשאלה למה העולם קיים יכולה להיות בכלל תשובה?
כדי להבין מדוע אי אפשר לתת תשובה לשאלה הזו, חשוב תחילה להבין את משמעות השאלה עצמה. כאשר אדם שואל "למה", הוא למעשה שואל לגבי סיבה או תכלית של משהו. לדוגמה, אדם שואל "למה אתה אוכל?" והתשובה תהיה "כדי להיות שבע", כלומר, לפעולה יש תכלית - ישנו מצב שאליו שואפים להגיע באמצעות הפעולה הזו. אם ננסה להחיל את ההיגיון הזה על קיומו של העולם, אנו נתקלים בבעיה לוגית יסודית.
כאשר אנחנו שואלים "למה העולם קיים?" אנו למעשה מניחים שקדם לעולם מצב שבו לא היה כלום, כולל לא זמן, לא מקום, לא תכליות ולא סיבות. בעולם שבו לא היה שום דבר, לא היה קיים שום דבר שיוכל להוות סיבה או תכלית לבריאת העולם. אליעד כהן מדגים זאת בצורה ברורה מאוד: זה דומה לשאלה "למה רובוט עושה פעולה מסוימת?" לרובוט אין רצונות או תודעה, לכן אין משמעות לשאול אותו למה הוא עשה משהו, אין לו סיבה מודעת לכך. באותה מידה, אבן שנפלה ופגעה במישהו לא עשתה זאת מתוך רצון או סיבה, כי אין לה תודעה או רצון לפגוע או לא לפגוע.
באותו אופן, בעולם לפני שהוא נברא, או לפני קיומו, לא היה קיים כלום, ולכן לא הייתה שום תודעה, לא היה שום רצון ולא הייתה שום תכלית. לכן, כל ניסיון להבין את הסיבה לבריאת העולם מתנגש עם ההנחה הלוגית הבסיסית שלא היה שום דבר לפני העולם.
מדוע אין משמעות לסיבת קיום העולם במצב שבו לא היה כלום?
אליעד מדגיש את הסתירה הלוגית: אם היה מצב שבו לא היה קיים דבר, כולל לא טוב ולא רע, לא רגשות, לא רצונות, לא זמן ולא מרחב, אז לא היה קיים שום בסיס שיכול להצדיק או להסביר מדוע העולם נברא. אם נניח שהייתה סיבה כלשהי, הרי שבכך אנחנו טוענים שהיה קיים משהו לפני העולם, ולכן העולם לא באמת נברא משום דבר, אלא מדבר כלשהו, והרי רצינו להבין מדוע משהו בכלל התחיל.
כל תשובה שניתן לשאלה הזו, כמו "העולם נברא כדי שיהיה טוב", תוביל לשאלה נוספת: "טוב למי? ולמה שיהיה טוב?". אם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב, אז מדוע היה לאלוהים צורך להיטיב מלכתחילה? הרי אם אלוהים היה קיים לפני שהעולם היה קיים, מה גרם לו לרצות להיטיב, ומה גרם לו להיות טוב? כלומר, בכל ניסיון לענות על השאלה נופלים לאינסוף שאלות חדשות שאי אפשר לפתור אותן בהיגיון.
האם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב?
הדוגמה לגבי אלוהים שמביא אליעד מדגישה היטב את הסתירה הזו: אם אלוהים היה טוב עוד לפני שהוא ברא את העולם, הרי כבר קיים מושג של טוב ורע לפני שהעולם נברא. אם הוא רצה להיטיב, השאלה עולה למה הוא רצה זאת. ואם לא היה שום מושג של טוב ורע לפני העולם, איך אלוהים היה טוב? כל אלו הן שאלות שמעידות על הסתירה הפנימית בכל ניסיון למצוא סיבה לקיום העולם.
הנקודה המרכזית שאליעד כהן מנסה להעביר היא שכל ניסיון להבין את תכלית העולם באמצעות ההיגיון מוביל בהכרח לסתירות פנימיות שאין להן פתרון לוגי.
האם אפשר בכלל להפסיק לשאול למה העולם קיים?
אליעד מציע שישנה גם אפשרות אחרת, פרספקטיבה אחרת. ישנה נקודת מבט או שכל מסוים, שמי שמחזיק בו, כלל לא מתעוררת אצלו השאלה "למה העולם קיים?" לא משום שהוא מצא תשובה לשאלה הזו, אלא משום שבעצם השאלה הזאת מאבדת את משמעותה לחלוטין. במצב כזה, המושגים של "קיים" ו"לא קיים", "לפני" ו"אחרי" מקבלים משמעות שונה לחלוטין, ולכן לא נותרת שום שאלה.
כלומר, לפי אליעד, יש שתי אפשרויות עיקריות:
השאלה "למה העולם קיים?" היא שאלה שמעסיקה בני אדם מזה דורות, אך למרות הניסיון המתמיד למצוא לה מענה, היא איננה שאלה פשוטה כלל וכלל. אליעד כהן מסביר בצורה לוגית ומפורטת מדוע לשאלה זו, ולשאלות כמו "מה משמעות החיים?", או "מהי תכלית החיים?", אין תשובה אמיתית, לפחות לא במסגרת ההיגיון האנושי המקובל.
האם לשאלה למה העולם קיים יכולה להיות בכלל תשובה?
כדי להבין מדוע אי אפשר לתת תשובה לשאלה הזו, חשוב תחילה להבין את משמעות השאלה עצמה. כאשר אדם שואל "למה", הוא למעשה שואל לגבי סיבה או תכלית של משהו. לדוגמה, אדם שואל "למה אתה אוכל?" והתשובה תהיה "כדי להיות שבע", כלומר, לפעולה יש תכלית - ישנו מצב שאליו שואפים להגיע באמצעות הפעולה הזו. אם ננסה להחיל את ההיגיון הזה על קיומו של העולם, אנו נתקלים בבעיה לוגית יסודית.
כאשר אנחנו שואלים "למה העולם קיים?" אנו למעשה מניחים שקדם לעולם מצב שבו לא היה כלום, כולל לא זמן, לא מקום, לא תכליות ולא סיבות. בעולם שבו לא היה שום דבר, לא היה קיים שום דבר שיוכל להוות סיבה או תכלית לבריאת העולם. אליעד כהן מדגים זאת בצורה ברורה מאוד: זה דומה לשאלה "למה רובוט עושה פעולה מסוימת?" לרובוט אין רצונות או תודעה, לכן אין משמעות לשאול אותו למה הוא עשה משהו, אין לו סיבה מודעת לכך. באותה מידה, אבן שנפלה ופגעה במישהו לא עשתה זאת מתוך רצון או סיבה, כי אין לה תודעה או רצון לפגוע או לא לפגוע.
באותו אופן, בעולם לפני שהוא נברא, או לפני קיומו, לא היה קיים כלום, ולכן לא הייתה שום תודעה, לא היה שום רצון ולא הייתה שום תכלית. לכן, כל ניסיון להבין את הסיבה לבריאת העולם מתנגש עם ההנחה הלוגית הבסיסית שלא היה שום דבר לפני העולם.
מדוע אין משמעות לסיבת קיום העולם במצב שבו לא היה כלום?
אליעד מדגיש את הסתירה הלוגית: אם היה מצב שבו לא היה קיים דבר, כולל לא טוב ולא רע, לא רגשות, לא רצונות, לא זמן ולא מרחב, אז לא היה קיים שום בסיס שיכול להצדיק או להסביר מדוע העולם נברא. אם נניח שהייתה סיבה כלשהי, הרי שבכך אנחנו טוענים שהיה קיים משהו לפני העולם, ולכן העולם לא באמת נברא משום דבר, אלא מדבר כלשהו, והרי רצינו להבין מדוע משהו בכלל התחיל.
כל תשובה שניתן לשאלה הזו, כמו "העולם נברא כדי שיהיה טוב", תוביל לשאלה נוספת: "טוב למי? ולמה שיהיה טוב?". אם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב, אז מדוע היה לאלוהים צורך להיטיב מלכתחילה? הרי אם אלוהים היה קיים לפני שהעולם היה קיים, מה גרם לו לרצות להיטיב, ומה גרם לו להיות טוב? כלומר, בכל ניסיון לענות על השאלה נופלים לאינסוף שאלות חדשות שאי אפשר לפתור אותן בהיגיון.
האם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב?
הדוגמה לגבי אלוהים שמביא אליעד מדגישה היטב את הסתירה הזו: אם אלוהים היה טוב עוד לפני שהוא ברא את העולם, הרי כבר קיים מושג של טוב ורע לפני שהעולם נברא. אם הוא רצה להיטיב, השאלה עולה למה הוא רצה זאת. ואם לא היה שום מושג של טוב ורע לפני העולם, איך אלוהים היה טוב? כל אלו הן שאלות שמעידות על הסתירה הפנימית בכל ניסיון למצוא סיבה לקיום העולם.
הנקודה המרכזית שאליעד כהן מנסה להעביר היא שכל ניסיון להבין את תכלית העולם באמצעות ההיגיון מוביל בהכרח לסתירות פנימיות שאין להן פתרון לוגי.
האם אפשר בכלל להפסיק לשאול למה העולם קיים?
אליעד מציע שישנה גם אפשרות אחרת, פרספקטיבה אחרת. ישנה נקודת מבט או שכל מסוים, שמי שמחזיק בו, כלל לא מתעוררת אצלו השאלה "למה העולם קיים?" לא משום שהוא מצא תשובה לשאלה הזו, אלא משום שבעצם השאלה הזאת מאבדת את משמעותה לחלוטין. במצב כזה, המושגים של "קיים" ו"לא קיים", "לפני" ו"אחרי" מקבלים משמעות שונה לחלוטין, ולכן לא נותרת שום שאלה.
כלומר, לפי אליעד, יש שתי אפשרויות עיקריות:
- אין ולא יכולה להיות תשובה לוגית אמיתית לשאלה למה העולם קיים.
- אפשר להגיע למצב תודעה שבו השאלה הזאת כלל לא נשאלת, לא בגלל שיש לה תשובה, אלא משום שהמושגים עצמם מאבדים את משמעותם.
- למה העולם קיים?
- האם לחיים יש משמעות?
- מהי תכלית החיים?
- מדוע אין תשובה לשאלה למה העולם נוצר?
- האם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב?
- האם אפשר לדעת למה דברים קורים?
למה לא ניתן לדעת למה העולם קיים?
העולם קיים, זו עובדה. אבל כאשר אנו שואלים "למה העולם קיים?", השאלה הזו מכילה הנחות שעשויות להיות בעייתיות. למעשה, השאלה "למה" מתייחסת לסיבה - מה גרם לדבר מסוים להתרחש. אם אנחנו שואלים "למה העולם קיים?", אנחנו מניחים שיהיה מצב שבו לא היה קיים עולם. כלומר, אם לא היה כלום, לא היה גם זמן, מקום, טוב או רע, ואין שום דבר שיכול להוות סיבה או תכלית.
נניח שנשאל "למה אתה אוכל?". התשובה היא כדי להיות שבע. זוהי תכלית פעולה - פעולה שנעשית כדי להשיג מטרה כלשהי. אך אם לא היה קיים שום דבר לפני בריאת העולם, איך יכולה להיות תכלית? איך יכולה להיות סיבה? כל התפיסה הזו של סיבה ותכלית מתעוררת רק אם יש משהו - עולם, זמן, מקום - שלפניו אפשר היה לשאול על סיבה ותכלית. אם העולם לא היה קיים, אז אין שום דבר שמניע את בריאתו ואין מקום לתשובה לשאלה.
האם יש תשובה לשאלה למה העולם קיים?
ההסבר שהובא טוען שאין תשובה לוגית לשאלה זו. עם זאת, ישנה פרספקטיבה מסוימת שבה אין שאלה בכלל. כלומר, אדם יכול להגיע למצב שבו לא שואל את השאלה, ולא כי יש לו תשובה עליה, אלא כי אין לו שאלה בכלל. יש מצבים בהם השאלה "למה העולם קיים" מתפרקת, ובמקום לשאול אותה, כל התפיסה של "קיים" ו"לא קיים" מקבלת משמעות שונה. כלומר, בעין חדה ופרספקטיבה שונה, אולי בכלל לא תתעורר השאלה.
האם יש תכלית לחיים?
למרות שאין תשובה לוגית, אפשר להניח שיש תכלית כלשהי לחיים אם מתבוננים עליהם מתוך פרספקטיבה שמבינה את המשמעות של סיבות ותכליות בצורה אחרת. ההסבר מדבר על כך שהשאלה על תכלית החיים אינה יכולה לקבל תשובה אם קודם לכן לא היה כלום, משום שלפני בריאת העולם לא הייתה משמעות למונחים כמו "תכלית" ו"סיבה".
האם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב?
כאשר אנו שואלים אם אלוהים ברא את העולם כי רצה להיטיב, עולה השאלה: אם הוא היה טוב לפני הבריאה, מה גרם לו להיות טוב? האם בריאת העולם הייתה פעולת הצמצום של מהות טובה קיימת, והאם השאלה "למה הוא רצה לעשות טוב" יכולה להתפרש בצורה שונה? ישנם רעיונות שמצביעים על כך שאלוהים יכול היה להיות טוב מבלי להרגיש צורך להיטיב.
העולם קיים, זו עובדה. אבל כאשר אנו שואלים "למה העולם קיים?", השאלה הזו מכילה הנחות שעשויות להיות בעייתיות. למעשה, השאלה "למה" מתייחסת לסיבה - מה גרם לדבר מסוים להתרחש. אם אנחנו שואלים "למה העולם קיים?", אנחנו מניחים שיהיה מצב שבו לא היה קיים עולם. כלומר, אם לא היה כלום, לא היה גם זמן, מקום, טוב או רע, ואין שום דבר שיכול להוות סיבה או תכלית.
נניח שנשאל "למה אתה אוכל?". התשובה היא כדי להיות שבע. זוהי תכלית פעולה - פעולה שנעשית כדי להשיג מטרה כלשהי. אך אם לא היה קיים שום דבר לפני בריאת העולם, איך יכולה להיות תכלית? איך יכולה להיות סיבה? כל התפיסה הזו של סיבה ותכלית מתעוררת רק אם יש משהו - עולם, זמן, מקום - שלפניו אפשר היה לשאול על סיבה ותכלית. אם העולם לא היה קיים, אז אין שום דבר שמניע את בריאתו ואין מקום לתשובה לשאלה.
האם יש תשובה לשאלה למה העולם קיים?
ההסבר שהובא טוען שאין תשובה לוגית לשאלה זו. עם זאת, ישנה פרספקטיבה מסוימת שבה אין שאלה בכלל. כלומר, אדם יכול להגיע למצב שבו לא שואל את השאלה, ולא כי יש לו תשובה עליה, אלא כי אין לו שאלה בכלל. יש מצבים בהם השאלה "למה העולם קיים" מתפרקת, ובמקום לשאול אותה, כל התפיסה של "קיים" ו"לא קיים" מקבלת משמעות שונה. כלומר, בעין חדה ופרספקטיבה שונה, אולי בכלל לא תתעורר השאלה.
האם יש תכלית לחיים?
למרות שאין תשובה לוגית, אפשר להניח שיש תכלית כלשהי לחיים אם מתבוננים עליהם מתוך פרספקטיבה שמבינה את המשמעות של סיבות ותכליות בצורה אחרת. ההסבר מדבר על כך שהשאלה על תכלית החיים אינה יכולה לקבל תשובה אם קודם לכן לא היה כלום, משום שלפני בריאת העולם לא הייתה משמעות למונחים כמו "תכלית" ו"סיבה".
האם אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב?
כאשר אנו שואלים אם אלוהים ברא את העולם כי רצה להיטיב, עולה השאלה: אם הוא היה טוב לפני הבריאה, מה גרם לו להיות טוב? האם בריאת העולם הייתה פעולת הצמצום של מהות טובה קיימת, והאם השאלה "למה הוא רצה לעשות טוב" יכולה להתפרש בצורה שונה? ישנם רעיונות שמצביעים על כך שאלוהים יכול היה להיות טוב מבלי להרגיש צורך להיטיב.