יש הרבה כאב וסבל באובדן של ילד ההרגשות והתחושות מאוד קשות, החיסרון שלו בעולם הזה מאוד חסר, געגוע רצון לשמוע את קולו, לגעת בו, לחבקו, לשהות במחיצתו וכשהוא איננו ולא אפשרי להרגיש שוב את אותם רגעיי אושר, וגם הוא לא ירגיש זאת, זה מלוה בכאב רב וזה לא משום שזה צורך אגואסטי זה חלק מהמהות שלנו כבני אדם הצורך להעניק אהבה ללא תנאי לאוהבים שלנו. החלל הגדול שנוצר מעצם אי נוכחותו גורם לצער ויגון תחושת ההחמצה מעציבה. רגעיי אושר שהיו לנו חסרים ואין תחליף לאותם רגעים כי זה לא איתו. ומה שנותר זה רק זיכרונות. זיכרונות שמלווים בכאב וזה עד 120 שנה.
אין נורא יותר מלאבד ילד. תפיסת המציאות שלך מתערערת.
ונישאר רק כאב וצער.