38:42מטרת החיים, תכלית החיים, משמעות החיים, יעוד בחיים
האם יש לאדם ייעוד בחיים, ומה משמעות השאלה עצמה?
אליעד כהן פתח בשאלה מרכזית שנשאל: "האם יש לאדם ייעוד בחיים, ואם כן, מהו?" הוא שיבח את אופן ניסוח השאלה, משום שלפני שמחפשים מה הייעוד של האדם, צריך לברר האם בכלל קיים ייעוד לאדם או לאנושות כולה.
אליעד ציין שיש ספר חכם ידוע שטוען שהדבר החשוב ביותר שאדם צריך לדעת הוא מה חובתו בעולמו, כלומר, מה הייעוד שלו. אך הוא הבהיר שהשאלה שנשאלה בהרצאה היא אף יותר חכמה, מפני שהיא מקדימה ושואלת האם בכלל יש ייעוד, עוד לפני שנכנסים לשאלה מהו אותו ייעוד.
מדוע אדם מרגיש צורך לחפש ייעוד בחיים?
אליעד הסביר שהשאלה לגבי קיום ייעוד לחיים עולה בגלל שהאדם רואה בעולם שני סוגי תהליכים:
האם ייעוד האדם קשור לייעוד של העולם כולו?
אליעד טען שהשאלה על הייעוד של האדם אינה עומדת בפני עצמה, אלא קשורה לשאלה רחבה יותר על קיום תכלית או ייעוד לכל המציאות. אם לעולם כולו אין תכלית, לא ייתכן שלפרט בודד בתוך העולם תהיה תכלית. אליעד הביא כדוגמה את בריאת העולם, והסביר שאם התהליך הכולל של יצירת היקום הוא חסר מטרה, הרי שגם לחיים האנושיים לא יכולה להיות מטרה. האדם הוא חלק קטן וזניח מתוך תהליך רחב הרבה יותר.
האם אפשר למצוא תכלית אמיתית לקיום המציאות?
לפי אליעד, כשמנסים להבין את תכלית הקיום של העולם, נתקלים בפרדוקס: כל סיבה שניתן להמציא לקיום העולם ניתן לשאול עליה: "ומה הסיבה לסיבה הזו?". למשל, אם נניח שהעולם נוצר כדי לבטא את הפוטנציאל של היקום, נצטרך לשאול מדוע בכלל יש צורך לבטא את הפוטנציאל הזה. כל ניסיון לענות על השאלה "למה" מוביל לשאלה נוספת, ללא סוף, ולכן, במובן עמוק, אי אפשר למצוא סיבה מוחלטת לקיום.
אליעד ציין שבסופו של דבר אפשר להגיע למסקנה שגם הקיום עצמו אינו מחויב, כי המציאות כולה יכולה להיעלם בכל רגע. עצם העובדה שאפשר לדמיין שהמציאות תפסיק להתקיים מוכיחה שקיומה אינו מחויב. לכן אין תכלית מוחלטת לקיום, ואם כך, גם לחיי האדם לא יכולה להיות תכלית מוחלטת.
האם האדם בכלל בוחר מה לעשות?
נקודה נוספת שאליעד העלה היא שהשאלה על ייעוד החיים מניחה שהאדם בוחר ומחליט מה לעשות. למשל, כשכוס מים עומדת על השולחן, לכאורה יש לה ייעוד - שיישתו ממנה. אבל לכוס עצמה אין שום יכולת החלטה או בחירה לגבי הייעוד שלה. באותו אופן, כשאדם שואל "מה הייעוד שלי?" הוא מניח בטעות שהוא יכול להחליט מה לעשות עם חייו, בעוד שבמציאות ייתכן מאוד שאין לו שום בחירה אמיתית, והחיים הם פשוט דבר שקורה מאליו.
האם יש ייעוד ברור ומוגדר לאדם?
אליעד הסביר שבמידה ואכן היה קיים ייעוד ברור לאדם, השאלה הגדולה היא מה קורה לאחר שהאדם משיג את אותו ייעוד. אם האדם משיג את ייעודו ועדיין ממשיך לחפש ייעוד חדש, הרי שהמושג "ייעוד" מאבד כל משמעות. ואם האדם משיג את ייעודו ואינו מחפש יותר דבר, אז אפשר לומר שהייעוד הוא להגיע למצב שבו האדם מפסיק לחפש ייעוד. במילים אחרות, הייעוד האמיתי של האדם הוא להגיע למצב שאין לו עוד צורך בשום ייעוד.
מהי המסקנה הסופית לגבי תכלית החיים?
בסוף, אליעד הציג תשובה פרדוקסלית לשאלה על תכלית החיים: מצד אחד, אין ייעוד מוחלט כי העולם חסר סיבה מוחלטת. מצד שני, אם אין תכלית מוחלטת, אז המשמעות של כל רגע ורגע בחיים הופכת להיות התכלית של עצמה. כלומר, האדם צריך לחיות כל רגע בחייו כאילו הרגע עצמו הוא הייעוד, בלי לחפש שום ייעוד מעבר לכך. אם האדם עושה כל פעולה רק לשם הפעולה עצמה (אוכל כדי לאכול, הולך כדי ללכת), הוא למעשה משיג את האושר המוחלט, את המצב שבו הוא לא מחפש עוד דבר.
אליעד סיכם שכאשר אדם מבין לעומק שלמציאות אין תכלית סופית, הוא מגיע לשלווה מוחלטת כי הוא מפסיק לשאול "למה זה קורה?" ומקבל את המציאות כמו שהיא, מתוך הבנה שכל דבר שקורה, קורה בדיוק כפי שהוא אמור לקרות.
אליעד כהן פתח בשאלה מרכזית שנשאל: "האם יש לאדם ייעוד בחיים, ואם כן, מהו?" הוא שיבח את אופן ניסוח השאלה, משום שלפני שמחפשים מה הייעוד של האדם, צריך לברר האם בכלל קיים ייעוד לאדם או לאנושות כולה.
אליעד ציין שיש ספר חכם ידוע שטוען שהדבר החשוב ביותר שאדם צריך לדעת הוא מה חובתו בעולמו, כלומר, מה הייעוד שלו. אך הוא הבהיר שהשאלה שנשאלה בהרצאה היא אף יותר חכמה, מפני שהיא מקדימה ושואלת האם בכלל יש ייעוד, עוד לפני שנכנסים לשאלה מהו אותו ייעוד.
מדוע אדם מרגיש צורך לחפש ייעוד בחיים?
אליעד הסביר שהשאלה לגבי קיום ייעוד לחיים עולה בגלל שהאדם רואה בעולם שני סוגי תהליכים:
- תהליכים עם תכלית ברורה, כמו אכילה למטרת שובע.
- תהליכים חסרי תכלית ברורה, כמו הטלת קוביות במשחק שש - בש, שהתוצאה שלהן נתפסת כאקראית.
האם ייעוד האדם קשור לייעוד של העולם כולו?
אליעד טען שהשאלה על הייעוד של האדם אינה עומדת בפני עצמה, אלא קשורה לשאלה רחבה יותר על קיום תכלית או ייעוד לכל המציאות. אם לעולם כולו אין תכלית, לא ייתכן שלפרט בודד בתוך העולם תהיה תכלית. אליעד הביא כדוגמה את בריאת העולם, והסביר שאם התהליך הכולל של יצירת היקום הוא חסר מטרה, הרי שגם לחיים האנושיים לא יכולה להיות מטרה. האדם הוא חלק קטן וזניח מתוך תהליך רחב הרבה יותר.
האם אפשר למצוא תכלית אמיתית לקיום המציאות?
לפי אליעד, כשמנסים להבין את תכלית הקיום של העולם, נתקלים בפרדוקס: כל סיבה שניתן להמציא לקיום העולם ניתן לשאול עליה: "ומה הסיבה לסיבה הזו?". למשל, אם נניח שהעולם נוצר כדי לבטא את הפוטנציאל של היקום, נצטרך לשאול מדוע בכלל יש צורך לבטא את הפוטנציאל הזה. כל ניסיון לענות על השאלה "למה" מוביל לשאלה נוספת, ללא סוף, ולכן, במובן עמוק, אי אפשר למצוא סיבה מוחלטת לקיום.
אליעד ציין שבסופו של דבר אפשר להגיע למסקנה שגם הקיום עצמו אינו מחויב, כי המציאות כולה יכולה להיעלם בכל רגע. עצם העובדה שאפשר לדמיין שהמציאות תפסיק להתקיים מוכיחה שקיומה אינו מחויב. לכן אין תכלית מוחלטת לקיום, ואם כך, גם לחיי האדם לא יכולה להיות תכלית מוחלטת.
האם האדם בכלל בוחר מה לעשות?
נקודה נוספת שאליעד העלה היא שהשאלה על ייעוד החיים מניחה שהאדם בוחר ומחליט מה לעשות. למשל, כשכוס מים עומדת על השולחן, לכאורה יש לה ייעוד - שיישתו ממנה. אבל לכוס עצמה אין שום יכולת החלטה או בחירה לגבי הייעוד שלה. באותו אופן, כשאדם שואל "מה הייעוד שלי?" הוא מניח בטעות שהוא יכול להחליט מה לעשות עם חייו, בעוד שבמציאות ייתכן מאוד שאין לו שום בחירה אמיתית, והחיים הם פשוט דבר שקורה מאליו.
האם יש ייעוד ברור ומוגדר לאדם?
אליעד הסביר שבמידה ואכן היה קיים ייעוד ברור לאדם, השאלה הגדולה היא מה קורה לאחר שהאדם משיג את אותו ייעוד. אם האדם משיג את ייעודו ועדיין ממשיך לחפש ייעוד חדש, הרי שהמושג "ייעוד" מאבד כל משמעות. ואם האדם משיג את ייעודו ואינו מחפש יותר דבר, אז אפשר לומר שהייעוד הוא להגיע למצב שבו האדם מפסיק לחפש ייעוד. במילים אחרות, הייעוד האמיתי של האדם הוא להגיע למצב שאין לו עוד צורך בשום ייעוד.
מהי המסקנה הסופית לגבי תכלית החיים?
בסוף, אליעד הציג תשובה פרדוקסלית לשאלה על תכלית החיים: מצד אחד, אין ייעוד מוחלט כי העולם חסר סיבה מוחלטת. מצד שני, אם אין תכלית מוחלטת, אז המשמעות של כל רגע ורגע בחיים הופכת להיות התכלית של עצמה. כלומר, האדם צריך לחיות כל רגע בחייו כאילו הרגע עצמו הוא הייעוד, בלי לחפש שום ייעוד מעבר לכך. אם האדם עושה כל פעולה רק לשם הפעולה עצמה (אוכל כדי לאכול, הולך כדי ללכת), הוא למעשה משיג את האושר המוחלט, את המצב שבו הוא לא מחפש עוד דבר.
אליעד סיכם שכאשר אדם מבין לעומק שלמציאות אין תכלית סופית, הוא מגיע לשלווה מוחלטת כי הוא מפסיק לשאול "למה זה קורה?" ומקבל את המציאות כמו שהיא, מתוך הבנה שכל דבר שקורה, קורה בדיוק כפי שהוא אמור לקרות.
- האם יש לאדם ייעוד בחיים?
- מה תכלית הקיום?
- האם יש משמעות לחיים?
- האם לאדם יש בחירה חופשית?
- מה המשמעות של חוסר תכלית בחיים?
- איך לחיות ללא מטרה מוגדרת?
050-3331-331