מהו השקר של תכלית החיים ומה הקשר לסבל האנושי?

אליעד כהן מסביר שקיים שקר גדול במיוחד בחיים, והוא השקר של "תכלית החיים". לדבריו, לאף אדם בעולם אין באמת מושג אמיתי מדוע הוא חי, או מדוע המציאות עצמה קיימת. כאשר מישהו נותן סיבה או הסבר לקיום, תמיד ניתן להמשיך לשאול "ומה הסיבה של אותה סיבה?" וכן הלאה, ללא סוף. הדבר מוביל לכך שלמעשה אף אחד אינו יודע את התשובה האמיתית לשאלה מדוע הוא חי, מדוע יש חיים, או למה בכלל יש עולם וקיום. מכאן שאליעד מגדיר את עניין "תכלית החיים" כשקר משמעותי.

מדוע בני אדם סובלים תמיד ומפחדים מהלא נודע?

אליעד מסביר שהחוסר בתשובות אמיתיות לגבי הקיום, גורם לאדם לתחושת פחד מתמדת. לאדם אין מושג למה הוא חי, למה הוא סובל, ומה תכלית הקיום בכלל. זה גורם לכך שהאדם חווה סבל מתמיד - אפילו אנשים שמציגים חזות של אושר תמיד מפחדים לאבד את הטוב שיש להם, או מפחדים מכך שהמציאות תשתנה לרעה. כל אדם סובל, בין אם בגלוי או בסתר, כי תמיד יש תחושה שחסר משהו.

מהי הסיבה האמיתית לסבל? האם זה הגוף או עצם הקיום?

אליעד מדגיש שהסבל לא נובע מעצם העובדה שיש לאדם גוף או שהוא חי בצורה פיזית. הסבל קשור לעצם קיומה של התודעה, לעצם זה שהאדם קיים בנפרדות מהשלם. לדוגמה, הוא מביא את החלום: כשאדם חולם, הוא עדיין קיים בתוך החלום, גם אם בפועל הגוף הפיזי שלו לא נמצא שם. האדם בתוך החלום קיים, ולכן הוא חווה דברים טובים או רעים. כלומר, עצם הקיום הוא זה שגורם לתחושת סבל - כי האדם מרגיש מנותק מהמציאות השלמה והאינסופית.

איך מתבטא השקר של קדושת החיים ומה הבעיה עם "החיים כתכלית"?

אליעד מתאר כיצד אנשים רבים מתמודדים עם חוסר הידיעה והסבל הזה בכך שהם מגדירים את החיים עצמם כתכלית - כלומר, "הדבר החשוב ביותר בחיים הוא החיים עצמם". אבל כאן מתגלה סתירה: איך ייתכן שהחיים הם הדבר החשוב ביותר אם מלכתחילה ברור שיש להם סוף? לפי אליעד, ההיגיון אינו מאפשר לחשוב שהמטרה העליונה של הקיום היא משהו שמראש ידוע שהוא זמני וחולף. הוא משתמש בדימוי של דלי מים עם חור - האדם מתאמץ מאוד למלא דלי, בעודו יודע שהמים ממילא יברחו החוצה. זוהי הדוגמה לכך שההשקעה האינסופית והסבל הכרוך בה חסרי משמעות, אם החיים הם התכלית עצמה.

כיצד אפשר להפסיק לסבול גם בלי לדעת את התכלית?

אליעד מציע דרך מעשית להפסיק לסבול, גם אם אין לאדם מושג אמיתי לגבי תכלית החיים. הוא אומר שיש אפשרות להגיע למצב של הנאה כה גדולה, עד שבכלל לא יעניין אותך יותר לדעת מה התכלית האמיתית. כלומר, ככל שלבן אדם טוב יותר והוא מרגיש הנאה אמיתית, כך הוא פחות עסוק בשאלה "למה אני חי?" לעומת זאת, ככל שרע לאדם, הוא מתמלא בשאלות על תכלית החיים, כי הוא רוצה להבין למה רע לו ומה הפשר של הסבל הזה.

לדוגמה, אליעד מציג מצב שבו אדם חוטף מכות. האדם לא ירצה לשמוע הבטחה שבעתיד יהיה לו טוב כתוצאה מהמכות. הוא יעדיף פשוט שלא ירביצו לו כלל. כלומר, הוא מבהיר שהרעיון של "סבל היום תמורת אושר בעתיד" אינו מנחם ואינו פותר את בעיית הסבל עכשיו.

האם לחיים יש תכלית אמיתית מעבר לסבל והנאה?

לפי אליעד, אמנם המטרה הבסיסית של החיים יכולה להיות הנאה והרגשה טובה, אך אין זו התכלית הסופית והאמיתית. יש משהו עמוק ופנימי יותר שהוא תכלית החיים האמיתית. הוא מציע לאדם לשאוף להנאה ולתחושת טוב בחייו, אבל גם להבין שלא בכך מסתכם העניין. אם האדם יגיע להנאה וירגיש שזה לא מספק אותו לחלוטין, הוא יתחיל לחפש את התכלית האמיתית, את האמת המוחלטת, עד שיגלה אותה.

כיצד ניתן לגלות את תכלית החיים האמיתית?

אליעד מדגיש כי לכל דבר במציאות יש סיבה אמיתית - מדוע אתה חי, מדוע אתה קיים, מדוע אתה סובל, מדוע יש בוקר ולילה, ומדוע החיים נגמרים במוות. כאשר אדם מתחיל להתמקד בשאלות האלו ברצינות ולחפש אחר האמת, בסופו של דבר הוא מגיע לתובנה עמוקה של התכלית האמיתית של החיים והמציאות בכלל. הגילוי הזה מוביל לחיים אמיתיים וטובים, בלי צורך בחיפוש אחר תכלית נוספת, כי התשובה כבר נמצאת בתוכו.

לסיכום, אליעד כהן מדגיש שלמרות הסבל וחוסר התכלית לכאורה, יש דרך להבין את תכלית הקיום האמיתית, ומתוך כך להגיע לחיים שלמים וטובים באמת, ללא פחד וסבל מיותר.